הצורך שלי או הצורך של הילד/ה שלי?

כמה פעמים ויתרנו על הצרכים שלנו לטובת הילדים?

האם זה באמת לטובת הילדים?

נכון שיש מקרים שזה נכון והגיוני לשים בסדר העדיפות קודם את צרכי הילדים ואחר כך את צרכי המבוגרים (הילד רעב וגם אני רעב - נדאג קודם שהוא יאכל) - אבל לא תמיד זה צריך לעבוד כך!

במשך כחודשיים הזנחתי את הצרכים שלי וזה הפך אותי לאישה חסרת סבלנות, כבויה, כעוסה ומאוד לא חיובית וחיונית לסביבה. במשך כחודשיים האווירה בבית היתה רועשת, צעקנית, הדברים התלהטו מהר והעייפות שלי בסוף כל היום היתה בלתי נסבלת. במשך כחודשיים לא הצלחתי לראות באמת את ילדיי (ליהנות מהמשחק איתם, להשתובב, לפרגן ולעודד) והיום הסיבה ברורה לי: כל התקופה הזו, לא באמת הצלחתי לראות את עצמי, לא הקשבתי לצרכים שלי - והעיוורון הזה השפיע על כל בני המשפחה.

אתמול, בפתחו של שבוע חדש לקראת תקופה חדשה, חזרתי להקשיב לצרכיי, התמלא לי אוויר בריאות והצלחתי לנשום בחופשיות, חייכתי - וכמו פלא כל הבית היה נראה אחרת. ביתי הבכורה שבמהלך החודשיים הללו ספגה את כל חוסר הסבלנות שלי, היתה הילדה הכי אחראית, עוזרת ובוגרת שיכולתי לבקש. חזרתי לראות את עצמי, ובמקביל חזרתי לראות כמה מדהימה היא.

עצרו לפני שאתם מוותרים על הצרכים שלכם ל"מען" הילדים!

זכרו, כי כשאנו לא מקשיבים לעצמנו, כל מי שסביבנו נפגע, ואלו שהכי קרובים אלינו - נפגעים הכי הרבה. הורה בריא = הורה שקשוב לצרכים של עצמו.